קורס 8 שעות

מהי עזרה ראשונה ?

מתן מענה רפואי פיזי ונפשי הניתן סמוך ככל האפשר לזמן הפגיעה על מנת להקפיא מצב ולמנוע הידרדרות במצבו שלהנפגע עד להגעת צוות רפואי מוסמך.

מהי מטרת מגיש עזרה ראשונה?

• איסוף נתונים ומידע ראשוני 

• סימנים חיצוניים : על החולה וסביבתו  

• תלונות הנפגע וסימנים חיוניים) נשימה, הכרה וכו(

• קריאה לעזרה

• הגשת עזרה ראשונה להקפאת מצב ומניעת הדרדרות

• וודא פינוי/המשך טיפול רפואי.

• שמור על שקט נפשי. 

• הקפד על סודיות רפואית- אל תעביר לגורם לא מוסמך מידע רפואי שהגיע אליך מתוקף תפקידך. 

• סרוק תמיד את זירת האירוע לפני הגישה לפצוע והקפד על בטיחות המטפל והמטופל. 

• שמור על צנעת הפרט. 

• פעל תמיד אך ורק לפי הידע שרכשת בקורס ואל תחרוג מסמכויותיך. 

• אין לקבוע מוות! 

• אין לסטור ו/או להכות נפגע! 

• אין לשפוך מים על נפגע! 

• אין לתת תרופות או למרוח משחות! 

• אין לשחרר נפגע לביתו ללא בדיקה של גורם מוסמך ממך.

ישנן 3 מערכות בגוף האדם המוגדרות כ"מערכות חיוניות", כלומר, מערכות שפגיעה באחת מהן תגרום לסכנת חיים מידית . מערכות אלו הינן - מערכת העצבים, מערכת הדם ומערכת הנשימה.
בין מערכות אלו קיים קשר ישיר עפ"יהסכמה שלהלן הנקראת "משולש החיים":

סכמת ההחיאה המעודכנת היא ע"פ ארגון הלב האמריקאי המוציא מידי שנה עדכונים בנוגע להחייאות המתמבצעות מחוץ לכותלי בית החולים וכן לצוותים רפואיים מתקדמים. 

העדכונים האחרוני מדצמבר 2015 מקלים על הצוותים ועל כל אדם העובר קורס עדרה ראשונה מאחר והיא מפשטת את ענין ההחיאה לכל נפגע מכל גיל . 

לאחר שהתרשמנו מכך שהחולה אינו מגיב לבדיקת ההכרה יש להתחיל מייד בביצוע 30 עיסויים על בית החזה

שיטת עבודה:

• יש לבצע את העיסויים על גבי מצע קשיח (כגון הרצפה).

• מיקום העיסויים הוא במרכז עצם החזה של המטופל.

• ידי המעסה תהינה ב 90 מעלות מעל גוף המטופל כאשר המרפקים נעולים על מנת להקל על העבודה והעומס על השרירים.

• העיסוי יבוצע בשתי הידיים כאשר יד אחת ממוקמת על השנייה על מנת להקל, עלינו ליצור כח בעיסוי.

• עומק העיסוי הוא כ 4-5 ס"מ.

• זמן הלחיצה שווה לזמן ההרפייה.

• קצב העיסויים יהיה כ 30 עיסויים ב 10 שניות על מנת להגיע למנימום 100 עיסויים בדקה. -

חשוב לדעת:

מחקרים הראו כי ביצוע העיסויים חשוב יותר מביצוע ההנשמות ומכאן ניתן להסיק מספר מסקנות:

• אין להפסיק ביצוע עיסויים לפרק זמן של יותר מ 5 שניות מחשש לצניחת לחץ דם! -

• במידה ואין ברשותנו מסיכת הנשמה ניתן לבצע את ההחייאה ללא הנשמות ולבצע עיסויים בלבד.

• בכל מקרה בו המטופל מקיא או שאנו מזהים הפרשות בתוך פיו יש להפסיק את ביצוע הסכימה ולחזור לשלב סילוק ההפרשות ולהמשיך משם.

• סילוק ההפרשות עוצר את סכימת ההחייאה.

מטרת שלב זה היא בדיקה האם נתיב האוויר של הנפגע פתוח ובמידה ולא פתיחתו.

• פתיחת פה: נפתח את פה המטופל ונתבונן לתוכו במטרה לבדוק שאין הפרשות בפה הנבדק. במידה

ופה המטופל לא נפתח נשאיר אותו במצב זה ונשים לב לנשימותיו. –

• סילוק הפרשות: במידה וזיהנו כאלה, נגרוף אותן אל מחוץ לחלל הפה.

• קיבוע ראש לאחור: המטרה היא פתיחת נתיב אוויר.

מטרת שלב זה היא להתרשם ממצב הנשימה של החולה כלומר נביט לבית החזה וננסה לזהות התרוממות של בית החזה במידה ואין נשימה או שהנשימה אינה יעילה נתחיל בביצוע הנשמות.

נשימות יעילות הן בין 12-16 נשימות לדקה. כל מצב שהינו מתחת או מעל לקצב נשימות אלה נחשב כלא תקין ועלול לסכן אתה החולה.

דוגמא: מעל ל 30 נשימות החולה נושם מהר ושטחי מידי, אוויר לא מספיק להיכנס לריאות בצורה יעילה ולכן -לא אפקטיבי מבחינת אוורור.

• התרשמות ממצב הנשימה: נחשוף את בית החזה של המטופל על מנת להקל לחץ ולהקל על הנשימה

כמו גם להקל עלינו להתרשם מתנועת בית החזה בצורה ויזואלית.

• נבצע את הבדיקה במשך 10 שניות.

• פחות מ 2-3 נשימות במהלך 10 השניות נחשבת כנשימה לא יעילה.

• במידה ואין נשימה או שהיא אינה יעילה נעבור להנשמה.

הנשמה:

נתחיל בשתי הנשמות ראשונות.

דגשים:

• בזמן ההנשמה יש לאטום את האף המונשם ולעזוב כאשר לא מנשימים על מנת למנוע "בריחת"אוויר.

• במידה ולא ניתן להנשים דרך הפה ננשים דרך האף.

• יש לשמור על נתיב האוויר פתוח לאורך כל ההחייאה.

• ננשוף אוויר עד שנוכל לחזות בעליית בית החזה של המונשם.

• נכון להיום עפ"י הוראות משרד הבריאות אנו חייבים להשתמש במסיכת הנשמה בעלת שסתום חד

כיווני על מנת לשמור על עצמנו מהפרשות החולה, זיהומים ומחלות שונות.

• מייד לאחר 2 ההנשמות נחזור לבצע 30 עיסויים על בית החזה של החולה ולחזור על הפעולות של 30:2

עד הגעת צוות מד"א או עד שהחולה חוזר לנשום.

• מאחר ופעולת ההחייאה היא פעולה מעייפת מאד, ככל שאנו מבצעים אותה זמן רב יותר יעילות

• הטיפול יורדת בצורה משמעותית.לכן מומלץ לטפל בזוג.

• עדיף ששני בני הזוג יהיו מיומנים בביצוע החייאה אך אין הכרח. במידה והגענו לזירה בה אנו המטפלים המיומנים והמתורגלים היחידים נבחר אחד מהנוכחים ונדריך אותו כיצד לעזור לנו. –

• כל אחד מהמטפלים יגש אל המטופל מצד אחר. זה יעזור לנו לבצע חילופי מקומות בין המנשים

למעסה וגם יתרום לקשר העין בין המטפלים.

• לא נבצע עיסויים והנשמות באותו הזמן מאחר וכך נאבד את יעילות שני הטיפולים.

• יש לשמור על תקשורת בין המטפלים לכל אורך ההחייאה.

• רצוי לבצע חילופי תפקידים כל 5 סטים של 30 עיסויים ו 2 הנשמות.

• דרך ביצוע החילוף: המטפל המעסה עובר להנשים שתי הנשמות מיד אחרי ביצוע העיסויים והמטפל

שביצע הנשמות מוצא מקום עיסוי בזמן זה ומתכונן להמשך העיסויים ברצף.__

• אובדן צלם אנוש

• ריסוק של הפנים- נבצע עיסויים בלבד. 

• סכנה למטפל או למטופל. 

• גופה במצב ריקבון. 

• הגיע צוות רפואי מוסמך. 

• רופא קבע מוות. 

• תשישות מוחלטת של המטפל. 

• חזרו נשימה ודופק.

• סילוק הפרשות. 

• בדיקת נשימה. 

• מניעת סכנה למטפל או המטופל

מהי מטרת מגיש עזרה ראשונה?

• איסוף נתונים ומידע ראשוני 

• סימנים חיצוניים : על החולה וסביבתו  

• תלונות הנפגע וסימנים חיוניים) נשימה, הכרה וכו(

• קריאה לעזרה

• הגשת עזרה ראשונה להקפאת מצב ומניעת הדרדרות

• וודא פינוי/המשך טיפול רפואי.

• שמור על שקט נפשי. 

• הקפד על סודיות רפואית- אל תעביר לגורם לא מוסמך מידע רפואי שהגיע אליך מתוקף תפקידך. 

• סרוק תמיד את זירת האירוע לפני הגישה לפצוע והקפד על בטיחות המטפל והמטופל. 

• שמור על צנעת הפרט. 

• פעל תמיד אך ורק לפי הידע שרכשת בקורס ואל תחרוג מסמכויותיך. 

• אין לקבוע מוות! 

• אין לסטור ו/או להכות נפגע! 

• אין לשפוך מים על נפגע! 

• אין לתת תרופות או למרוח משחות! 

• אין לשחרר נפגע לביתו ללא בדיקה של גורם מוסמך ממך.

Syncope = עילפון.

הגדרה: איבוד הכרה זמני עקב הפרעה באספקת דם או חמצן למוח, כתוצאה מ"נפילה" מהירה בלחץ הדם.

כדי להבין מהו הגורם לנפילה בלחץ הדם נראה מהם המרכיבים אשר משפיעים על לחץ הדם:

1. נפח הדם.

2. תפוקת הלב (כמה דם יוצא מהלב).

3. כיווץ או הרפיית כלי הדם בגוף (טונוס השרירים).

סימנים מקדימים אשר יכולים לעזור לנו לחשוד באותו אירוע רפואי אשר בו אנו מטפלים !

סימנים שיקדימו את העלפון:

• חולשה

• סחרחורות

• עור חיוור וקר

• זיעה קרה

• דופק מהיר

• לחץ דם נמוך

חשוב לשים לב שמרבים הסימנים אינם ספציפיים ויכולים לחקות מגוון רב של מחלות, אין להסתמך על

סימנים אלו בלבד.

חוסר הכרה עם נשימה ודופק.

חזרה מהירה להכרה לאחר שינוי התנוחה (שכיבה).

סכנות:

מצב העילפון בדרך כלל אינו מסוכן בפני עצמו, לכן נוודא שלא מדובר באיבוד הכרה מאחד הגורמים האחרים

שנדון בהם בהמשך וזאת ע"י תחקור האנשים שהיו עדים לאירוע וע"י ביצוע שלבי הסכימה הראשונים.

טיפול:

כבכל המקרים שניתקל בהם, נתחיל תמיד בסכימת ההחייאה(CAB וקריאה לעזרה) וזאת על מנת שנוכל

לעשות הערכה ראשונית למצב החולה, מכיוון שבמקרה זה למטופל יש דופק ונשימה אין צורך בעיסויים

והנשמות ולכן המשך הטיפול יהיה כדלקמן:

• אבטחת נתיב אוויר, השגחה ווידוא השארתו פתוח.

• מניעת חנק מהפרשות, אם יש.

• הרמת רגלי הנפגע בזווית של 45 מעלות.

הסבר: הרמת רגלי הנפגע גורמת לזרימת דם טובה יותר למוח ובכך לחזרה מהירה יותר להכרה ניתן להניח

את הרגליים על כסא ובכך תיצור את אותה הזוית.

אסור: שפיכת מים חומרי הרחה שונים או ניעור החולה.

• כניסה של גוף זר כלשהו לקנה הנשימה הינו אחד הגורמים השכיחים לחנק, בעיקר אצל ילדים אך גם אצל מבוגרים.

• נחלק את המקרים למצב בו אנו עדים לתהליך ולקשיי הנשימה אצל הנחנק ולמקרים בהם אנו בעצם מתחילים בביצוע ההחייאה ללא מידע מוקדם.

• נתאר מקרה בו אנו יושבים במסעדה ולפתע אחד הסועדים אוחז בגרונו ומתחיל להשתעל תוך גילוי סימני מצוקה וחרדה במצב זה חשוב מאד לנסות להרגיע את המטופל ולעודד אותו להשתעל – ולהוציא את הגוף הזר בדרך הטבעית שהגוף מורגל בה.

• אין לטפוח על גב המטופל! טפיחה על הגב גורמת לדיכוי רפלקס השיעול ובכך מורידה את המנגנון הטבעי של הגוף לנסות ולהוציא את הגוף הזר.

במידה ואנו מתחילים החייאה וכאשר אנו מגיעים לשלב ההנשמה אנו לא רואים את עליית בית החזה שאמורה להתרחש כתוצאה מההנשמה:

• שלב ראשון: מנסים לשפר את הטיית הראש לאחור. יכול להיות שלא ביצענו זאת בצורה טובה ולכן האוויר לא יכול להגיע לריאות ולאוורר אותן.

• שלב שני: במידה וגם שיפור הטיית הראש לאחור אינו מועיל אנו מניחים שמדובר בגוף זר. נתחיל במבט לתוך הפה על מנת לנסות ולזהות אם ניתן לראות את הגורם המפריע ולשלוף אותו. במידה ולא,

נמשיך בביצוע ההחייאה כרגיל. הרעיון הוא שההנשמה יכולה לדחוף את הגוף הזר פנימה עד לנקודת פיצול הסימפונות ולהיכנס לאחת מהן (בדר"כ ימין) ובמצב כזה המטופל יוכל להשתמש בריאה אחת מה שיכול באופן זמני להציל את חייו.

• העיסויים יכולים לפעול לכיוון השני ולהוציא את הגורם הזר לכיוון חלל הפה.

• בשלב זה ניתן משנה חשיבות לבדיקת הפרשות במבט תוך כדי החייאה.

חדירה של טיפת מים מגרה את מיתרי הקול להתכווץ ולמנוע מעבר מים בקנה הנשימה (לרינגוספאזם), מצב זה נקרא טביעה יבשה, מכיוון שריאות הנפגע יבשות. לאחר מספר דקות בהן לא יגיע חמצן למוח ישתחרר הכיווץ והריאות יתמלאו במים, מצב זה נקרא טביעה רטובה.

במים מתוקים - הפרעות קצב לב, במים מלוחים - בצקת ריאות.

פינוי. חמצן. החייאה במידת הצורך. 

• יש להתייחס לנפגע שטבע במים רדודים כנפגע עמש“צ

• בהחייאה ישנה בעיה של הקאות חוזרות.

• בנפגע חסר הכרה יש לחשוד היפותרמיה (מכת-קור)

• אין לנסות ולהוציא מים מהריאות. 

החשמל עובר דרך תאי הגוף במסלול הקצר ביותר להארקה. יש לצפות לכוויות כניסה ויציאה, וייתכנו אף שברים

כתוצאה מכיווץ חזק ביותר של השרירים כתגובה לזרם החשמלי

תסחיפי שומן וסידן 

שברים 

נזק לרקמות 

ניתוק הזרם או ניתוק הנפגע ממקור הזרם בעזרת חפץ מבודד ! ! 

החייאה במידת הצורך בהתייחסות לעמש“צ

טיפול בשברים וכוויות.

חמצן. 

פינוי.

אין לגעת בנפגע לפני ניתוקו מהזרם!! 

אין כל מניעה או סכנה לגעת במטופל לאחר ניתוקו מהזרם!

הרעלה: הכנסת חומר לגוף שמפריע לפעילותו התקינה. לדוגמא הרעלת אלכוהול, הרעלת ניקוטין. גורמים

שונים משפיעים על אופי תמונת ההרעלה ועל חומרתה ובכללתם: סוג הרעל, עוצמתו, אופן חדירת הרעל לגוף,

כמות וריכוז החומר. מרבית מקרי ההרעלות כתוצאה מתאונות מתרחשים בסביבה הביתית.

סוגי הרעלות נפוצות:

הרעלת תרופות ביתיות (דוגמא: אקמול)

הרעלת זרחנים אורגניים (דוגמא: חומרי ריסוס)

חומצות ובסיסים (דוגמא: חומרי צבע, צבע לשיער, אקונומיקה)

הרעלת תחליפי אלכוהול.

חשיפה לגזים רעילים (דוגמא: שריפה).

סוגים שונים של רעלנים עשויים לפגוע במערכות שונות בגוף.

פגיעה במערכת העצבים עלולה לגרום לפגיעה ברמת ההכרה. בנוסף עלולות להופיע הפרעות בתנועה ובתחושה,

התכווצויות, רעידות, כאבי ראש והזיות. אישוניו של הנפגע עלולים להיות מכווצים או מורחבים, בהתאם

לסוג הרעל. לעיתים תופיע הזעה מוגברת.

פגיעה במערכת הנשימה עלולה לגרום לקשיי נשימה ובצקת ריאות.

בפגיעה במערכת העיכול יופיעו בחילות, הקאות, כאבי בטן חזקים, הפרשת רוק מוגברת ושלשולים.

פגיעה בעור ובריריות תגרום להופעת סימני גירוי וצריבה, אודם וכוויות.

פחמן חד חמצני: הינו גז חסר צבע וריח הנפלט כתצאה משריפה בחללים סגורים בעיקר. הנפגע עלול לחוש -

כאבי ראש, סחרחורות, בלבול וירידה מהירה ברמת ההכרה.

ציאניד: חומר העלול להשתחרר משריפת חומרים פלסטיים, כגון פרטי ביגוד, שטיחים, מזרונים וכדומה.

הנפגע עלול לחוש כאבי ראש, לסבול מבחילות והקאות, סחרחורת, קשיי נשימה ואיבוד ההכרה.

הרעלת אקמול: קורה במתן יתר של כדורי אקמול. הנפגע עלול להרגיש בחילה, הקאה, חיוורון, הזעה מרובה

ולאחר זמן מה גם כאבי בטן.

הרעלת חומצות ובסיסים: תתכן צריבה ויצירת כוויות כימיות בכל הרקמות בהן יש מגע כדוגמאת פה, לוע,

וושט וקיבה.

נפגע מחוסר הכרה עם כוויות וסימני צריבה, ריחות לא רגילים באוויר (כלור או אמוניה לדוגמא) חשוד כנפגע הרעלה.

היעדר סימני הרעלה אינו שולל את קיומה.

בכל מקרה של בליעה או חשיפה לחומר רעיל יש לפנות לטיפול רפואי מקצועי.

חסימה או פיצוץ של כלי-דם במוח הגורמים לחוסר אספקת חמצן לחלק מהמוח. גורמי סיכון- יתר לחץ-דם, עישון, טרשת עורקים.

בחילות והקאות אישונים לא-שווים • שיתוקים בהצלבה (עיניים נגדיות לחצי גוף)

הפרעה בשיווי משקל אי שליטה על סוגרים • קושי בדיבור ובנשימה

דופק איטי נשימה איטית ולחץ-דם גבוה • ייתכנו פרכוסים ואובדן הכרה 

יש לבצע 3 בדיקות ולדווח אם אינן תקינות: הרמת ידיים לצדדים (נחפש אי- סימטריה בתנועה), חיוך (נחפש אי- סימטריה), חזרה על משפט קצר (נחפש דיבור לא ברור, שכחה וכו')

מוות או נכות עקב פגיעה במרכזי ההכרה, הנשימה והדופק.

פינוי. חמצן • הרגעה ומנוחה. • החייאה במידת הצורך. •

גורמי המחלה אינם ידועים באופן ברור אך נמצא כי ישנם גורמים המעלים את הסיכון לחלות כגון - מומים מולדים

במערכת העצבים, פגיעת ראש והחלמה מניתוח נוירולוגי. ההתקף הראשון יכול להופיע בכל גיל. ישנן מספר תרופות מניעה.

למחלה וחולים אמורים ליטול אותן באופן סדיר. ההתקפים בהם ניתקל הינם, בד"כ, התקף ראשון של חולה, התקף

כתוצאה מאי נטילת התרופה או בעקבות "התרגלות" ואדישות של המוח לתרופה מסוימת.

ישנם 3 סוגי התקפים:

• התקף הנמשך מספר שניות ובד"כ אינו כולל את סימני ההתקף הקשה, למעט אובדן הכרה –petit mal - התקף קל רגעי.
מסוכן בעיקר בשעת נהיגה או הפעלת מכונות מסוכנות.

• התקף הנמשך דקות אחדות. -grand mal - התקף קשה שביניהם לא מתעורר החולה ונותר 

• סדרה מחזורית של התקפי -status epilepticus - התקף מתמשך בחוסר הכרה.

אובדן שליטה על סוגרים קצף מהפה • עוויתות ופרכוסים • חוסר הכרה •  

חנק כתוצאה מצניחת בסיס לשון חבלה בכל חלקי הגוף כתוצאה מן הפרכוסים •  

בהתקף ממושך―נזק מוחי  

טיפול :

ריפוד אזור הטיפול, בעזרת חפצים רכים כגון, כריות, מזרונים, בד מגולגול וכו‘.  

החייאה (במידת הצורך) ופינוי. שמירה על נתיב אוויר פתוח, תוך מניעת פגיעת ראש. • •

אין להכניס דברים לפיו של הנפגע ואין לקשור את גפיו (ידיים ורגליים). 

על מנת להבין את מנגנוני הנזק בכוויות נלמד קודם על מבנה העור ותפקודו במצב תקין.

תפקידו העיקרי של העור הוא הפרדה בין סביבת הגוף הפנימית לבין הסביבה החיצונית.

בכך מבצע העור מספר פעולות:

1. מניעת כניסת חומרים או גופים מזהמים לגוף.

2. שמירה על טמפרטורת הגוף על ידי מנגנוני הזעה וכיווץ/הרחבת כלי דם.

3. מניעת אידוי נוזלים מהגוף.

4. מהווה איבר החישה (מישוש) הגדול ביותר בגוף האדם.

נלך מהצד החיצוני ופנימה:

1. השכבה החיצונית: אפידרמיס מורכבת בעיקר מתאים מתים 

2. השכבה האמצעית: דרמיס מכילה כלי דם, קצוות עצב, בלוטות זיעה וחלב. 

3. תת עור: סאב קוטן שכבה תחתונה המכילה בעיקר שומן

כוויה: פגיעה בעור כתוצאה מחשיפה לחום, ממגע כימיקלים או מחשמל.

סכנת הכוויה:

1. אובדן נוזלים מוגבר כתואה מאידוי עקב פגיעה בעור הלם. –

2. זיהום מגורמים חיצוניים.

3. תת חום כתוצאה מאובדן הנוזלים.

אפיון הכוויות נעשה על ידי הפרמטרים הבאים:

1. דרגת הכוויה.

2. שטח הכוויה.

3. מיקום הכוויה.

4. גיל ומחלות.

5. פגיעות נלוות.

דרגה א - אפידרמיס

דרגה ב - אפידרמיס + דרמיס

דרגה ג - כל שכבות העור (אפידרמיס עד סב קוטן)

• חשיפה לשמש, חשיפה קצרה לאש, חשיפה לנוזל חם ואדים

• מגע ישיר עם נוזל חם,

• חשיפה לאש, חשיפה לכימיקלים.

• מגע ממושך עם חום,

• חומרים כימיים, מגע עם מתכות חמות, חשמל.

צריבה, אודם קל, יובש

ואח"כ קילוף.

שלפוחיות, אור אדמומי,

רך ולח.

עור חרוך, צבע לבן/שחור,

רקמה מבריקה.

כאב

כאב עז, רגישות לזרמי

אוויר

אין תחושה במרכז

הכוויה, מסביב לעור

החרוך יש כאב עז.

כ 3 ימים -דרגה א 

כ 3 שבועות -לדרגה ב ו ג 

אין מחייב השתלת רקמות

את שטח הכוויה ניתן לחשב בשתי שיטות:

.1 שיטת כף היד: לוקחים את כף ידו של הפצוע )ללא האצבעות(, כאשר כל כף יד מהווה אחוז אחד מעורו של הפצוע.

.2 . שיטת התשעיות: שיטה בה איברי הגוף מחולקים לאחוזים על פי כפולות של 9

– כל יד 9%

– כל רגל 18%

– ראש 9%

– בטן וחזה 18%

– גב וישבן 18%

– איברי מין 1%

מעל 20% = הלם וודאי

מעל 60% = פצוע אנוש

שיטת התשעיות בתינוקות:

אצל תינוקות הראש גדול משמעותית לכן חלוקת שטח הגוף שונה מעט:

– כל יד 9%

– כל רגל 14%

– ראש 18%

– בטן וחזה 18%

– גב וישבן 18

1. חזה: כוויות סביב בית החזה עלולות לפגוע ביכולת האלסטית של העור ומכאן להפריע להתרחבות בית החזה בתהליך הנשימה.

2. צוואר: כוויות בצוואר יכולות לגרום לבצקות אשר יגרמו לחסימת קנה הנשימה וכך לחסימת נתיב האוויר.

3. גפיים: כוויות חמורות סביב איברים גליליים עלולות לגרום לחסימה והפרעה באספקת הדם אל הגפיים.

4. מפרקים, כפות ידיים, כפות רגליים ואיברי מין: פגיעה באזורים אלו עלולה ליצור בעיות תפקודיות במהלך ולאחר ההחלמה.

1. תינוקות וילדים: לתינוקות ולילדים יש עור דק יותר מאשר למבוגרים. זמן החשיפה לחום אצל ילדים וגרימת הכוויה הוא קצר יותר מאשר אצל מבוגר (לדוגמא מגע עם מים חמים, אצל מבוגר 5-6 שניות

לגרימת כוויה, אצל ילדים חשיפה למשך שניה עלולה לגרום לכוויה מדרגה שנייה). בנוסף, עור הילד גדול יחסית לנפח הגוף, נידוף הנוזלים כתוצאה מכוויה יהיה בקצב גבוה יותא ומכאן סכנת להידרדרות ולהתייבשות.

2. קשישים: עם הגיל העור מאבד מגמישותו ובנוסף חילוף החומרים ובנייתם מאט את הקצב. מסיבות אלה

משך ההחלמה מכוויות אצל מבוגרים וקשישים תהיה איטית משמעותית.

מחלות לב וסכרת: עקב אובדן הנוזלים לחץ הדם יורד בצורה משמעותית, מה שאומר אספקת הדם אינה

מספקת לכלל הרקמות. אצל אנשים אשר יש להם מראש בעיות בלב ותפקוד הדם, כוויה עלולה עוד יותר

לסבך את מצב החולה.

פגיעות נלוות:

פגיעות נלוות הן כל אותן פגיעות טראומה אשר עלולות להתלוות לכוויה

1. התחשמלות

2. פגיעת הדף

3. חומרים כימיים

4. פגיעות טראומה

1. הרחקה מהגורם המסכן תוך שמירה על הבטיחות.

2. המשך עפ"י העקרונות לטיפול בטראומה

3. הסרת בגדים ותכשיטים )כל עוד אינם דבוקים לגוף(

4. שטיפה במים פושרים

5. במידה ויש לנו תחבושת מיוחדת לכוויות ניתן לבצע חבישה –

6. פינוי לפי הצורך לקבלת טיפול רפואי

• במקרים של שאיפת עשן/אוויר חם או כוויה נרחבת בבית החזה יש לתת חמצן לנפגע ולפנות לקבלת

עזרה מקצועית מגורם רפואי מוסמך.

• אין לקלף בגדים או תכשיטים שנדבקו לרקמה השרופה

• אין לנקב שלפוחיות

פגיעה בשלמות רקמת העור הגורמת לפגיעה בתפקודי העור- מניעת אובדן נוזלים, הגנה מזיהום, וויסות חום הגוף והעברת מידע עצבי. צורת הפצע תלויה בגורם - שפשוף, חפץ תקוע, ניתוק, חתך, ירייה, לחץ, קריעה או דקירה. הסכנות בפצע הינן זיהום, דימום ופגיעה באיברים פנימיים.

• אין להוציא גוף התקוע בפצע ! 

• אין להשתמש בתרופות/משחות שאינן בסמכותך 

• שטיפה במים נקיים וזורמים 

• פ י נ ו י ( ל צורך שיקול מתן חיסונים)  

• חבישה סטרילית

• ניקוי בתמיסת סביעור (חיטוי בעזרת תמיסת או משחת פולידין) למעט בחולים חסרי G6PD 

שטף-דם הינו יציאת נוזל הדם מכלי-הדם עקב חבלה. דבר זה מסכן את הנפגע בהלם ובזיהום. 

שטף-דם תת-עורי ("המטומה")- יציאת מעט דם אל בין שכבות עור. מתבטא בסימן כחול.

שטף-דם פנימי- יציאת דם מכלי-הדם לחללים בתוך הגוף 

שטף-דם חיצוני- יציאת דם מכלי-הדם אל מחוץ לגוף 

ניתן לעצור שטפי דם על-ידי לחץ על כלי-הדם כלפי עצם. עדיף לעצור את שטף הדם בלחץ ישיר על מקום הפציעה, ורק אם לא ניתן יש להשתמש בלחץ עקיף.

בגפיים- לחץ בעזרת כף יד (רצוי עם תחבושת סטרילית על הפצע) וחבישת דגל אנגליה, או אלתור 

חבישה לוחצת.

בראש- לחץ בעזרת כף יד (רצוי עם תחבושת) וחבישת ראש לוחצת. 

בצוואר - אין לקשור את התחבושת, יש להפעיל לחץ על התחבושת עם כף יד/אגרוף ולהטות את 

ראש הנפגע כלפי האגרוף.

בכל מקום אחר- לחץ בעזרת כף יד או אלתור תוך שמירה על הפעלת לחץ. 

לאחר הפעלת הלחץ יש לעקוב אחר הדימום. אם הדימום לא נעצר או התחבושת מתמלאת בדם 

יש ללחוץ חזק יותר עם היד או ע"י הוספת משולש לחץ על החבישה. אם לא נעצר הדימום יש

להפעיל לחץ עקיף.

חסם עורקים- יש להניח על גפיים בלבד, בהתאם לתנאים המפורטים בטבלה בעמוד הבא, 5 ס"מ 

מעל מקום הפציעה. אין להניח על מפרק. לאחר הנחת החסם יש לרשום במקום בולט על גוף

הנפגע "ח.ע." ושעה בארבע ספרות. אין לעכב פינוי לצורך רישום ח.ע.. אין להוריד ח.ע. שהונח.

נקודות לחיצה- מטפל שביצע נקודת לחיצה לא יעזוב אותה עד להגעה למתקן רפואי.